בואו וקבלו הצצה קטנה לפרויקט חונכות מיוחד, בו תלמידים מתבגרים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית חונכים תלמידים צעירים מהם.

פרויקט זה מתרחש בבית-ספר "הצרי". בית-ספר לחינוך מיוחד בתל-אביב, בו כאמור מתחנכים, תלמידים המוגדרים כבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית בינונית ולקויות נלוות, כגון: P.D.D, C.P, לקויות חושים, הפרעות קשב וריכוז ועוד בגילאי 6-21.

בוודאי כולכם מכירים מפעלי חונכות כאלה ואחרים, למשל כאלה שתלמידים מהחינוך הרגיל חונכים תלמידים מהחינוך המיוחד, או תלמידי כיתות ה'-ו' אשר חונכים את תלמידי כיתות א' בבית-הספר וכיוצא באלה.

אצלנו בבית-הספר מתקיים אחת לשבוע מפגש בין חמישה תלמידים בגילאים 15-16, אשר לומדים לחנוך חמישה תלמידי כיתה א'.

היוזמה עלתה מתוך צורך שנצפה בשנים האחרונות, בו תלמידים בוגרים "עוזרים" לתלמידים הצעירים, לרוב, על דעת עצמם ולעיתים ללא הפעלת שיקול דעת ואף בצורה מסוכנת, בפעילויות שונות לאורך יום הלימודים.

לדוגמה: תלמיד בוגר שעוזר לתלמיד צעיר ללכת בבוקר משער בית-הספר ועד לאולם ההתכנסות, לא אחת הבוגר מושך את התלמיד הצנום בידו באופן לא מבוקר, כך שהתלמיד הקטן עלול ליפול ועליו התלמיד הגדול או להכאיב לו מבלי להתכוון, לא תמיד הילד הצעיר מבין את פשר העזרה ומנסה לברוח, בהפעלות בית-ספריות לא אחת הגדולים מרימים ומחבקים את התלמידים הצעירים בצורה לא תואמת...

אין ספק שהתלמידים הבוגרים עושים זאת, מתוך רצון טוב ותחושה של מסוגלות וצורך להרגיש עצמאי ובוגר, אך אנו כצוות רואים גם את הסכנות הטמונות בכך.

מתוך ראיית הצורך והרצון של תלמידים מסוימים, לקבל על עצמם תפקיד אחראי ונורמטיבי, החלטנו במקום לכעוס עליהם, לטרפד את מעשיהם או להענישם - ללמדם לעשות זאת בצורה מבוקרת ותחת פיקוח של מבוגר אחראי במסגרת מפגשים משותפים.

תלמידינו נמצאים בדרך כלל בצד המקבל, הנתרם ובמהלך מפגשי החונכות הם חווים גם את הצד השני – של הנותן, התורם, החולק.

בשל אופי המוגבלות של אוכלוסיית תלמידי בית-הספר הכולל: תפקוד אינטלקטואלי נמוך באופן משמעותי מהממוצע, קושי לסגל לעצמם יכולות למידה אך יכולת להשתפר תוך כדי חיקוי, קושי בהבנת יחסים חברתיים, לקוי בהתנהגות המסתגלת והזדקקות למסגרת מוגנת. יש צורך לתווך להם את תפקידם כחונכים, להוות להם דוגמה לחיקוי, ואף לעשות זאת יחד איתם לאורך תקופה.

לכל תלמיד בוגר "הוצמד" תלמיד צעיר אותו הוא חונך ומלווה במהלך המפגש המשותף.

במפגשים מושם דגש על עידוד התלמידים הבוגרים לעזור, להושיט יד, להנחות ולדרבן את הצעירים תוך כדי הפעילות המשותפת. כאמור, הדבר לא נעשה על ידם באופן ספונטני, יש להדריכם, לשקף להם, להוות להם דוגמה...

המפגשים מתוכננים ע"י המחנכות של שתי הכיתות (מתבגרים וצעירים) וכוללים פעילויות הכרות שונות, עבודות יצירה משותפות, משחק משותף בחצר, משחקי קופסה שונים, טיפול בגינה, בישול ואפייה ועוד...

כבר ניתן לראות שדברים "זזים" בקרב החונכים:

• התלמידים המתבגרים חיכו מידי שבוע למפגש החונכות. לאחר מספר שבועות חלקם זכרו שביום ראשון יש את המפגש המשותף. המתבגרים אף הצליחו לזכור את שמות החניכים שלהם ולזהותם מבין שאר התלמידים.

• חלקם החלו להתייחס לחניכים בזמן שראו אותם בפעילויות בית-ספריות המשותפות לכלל בית-הספר. הצביעו עליהם, אמרו את שמם ואף ניגשו לומר להם שלום.

• שניים מתוך חמשת החונכים (המתבגרים) הזכירו את שיעורי החונכות ושם החניך שלהם בבית, כך מדיווחי ההורים.

• אצל תלמיד אחד מבין המתבגרים נראתה ממש הפנמה של התפקיד, היה סבלני לחניך, עזר לו, כיוון אותו, למשל: שחקו בפאזל, הוא נתן לשני את החלק, הצביע על המקום בו יש לשים את החלק, בסיום המשחק החזיק את השקית פתוחה, כדי שהחניך יכניס לתוכה את החלקים.

אנו שואפות שבמשך השנה, נוכל לאפשר לתלמידים הבוגרים לעשות דברים עצמאיים יותר עם החניכים, למשל: ללוותם מההסעה לאולם ההתכנסות ואחר כך לכיתה. לעזור להם להוציא את הציוד מהתיק, לרקוד איתם במסיבות בית-ספריות, כל זאת ועוד תוך הנחייה ופיקוח של הצוות.

אנו מאמינות שחונכות מסוג זה, יכולה להביא להעלאת הדימוי העצמי של התלמידים החונכים, ליצירת תחושת מסוגלות בקרבם, לתרומה לסובבים אותם ולא רק להיתרם ע"י אחרים, בתקווה שחלקם יצליחו לעשות העברה גם לבית ולמשפחה, ויוכלו לקחת חלק בעזרה בבית עם האחים הקטנים ו/או טיפול בבעל-חיים.